בתיה מלמד   בכיוון הרוח: יוגה לילדים.   רונית אייזנברג, 25 , התחילה השנה ללמד יוגה נערים ונערות, הסובלים ממחלות נפש. היא מרכזת מחקר חדשני, שאושר על ידי משרד החינוך ועומד לבחון, לאורך שש שנים, את השפעתן של שיטות שונות בעבודת גוף-נפש על  הילדים האלה.  הטכניקה הראשונה שתיבדק  מחקרית תהיה היוגה – כלומר הבייבי של רונית, שנגעה לראשונה בנושא בגיל 13 והתמחתה, בין השאר,  בהוראת התחום הזה לילדים.   מה מביא ילדה בת 13 ליוגה? "הכל מתחיל בבית. אבא שלי מתרגל יוגה שנים רבות, ובכלל, תפיסות העולם ההוליסטיות והטבעיות היו דרך החיים של המשפחה שלי בכל התחומים. פעם אכלנו מזון צמחוני, אחר כך טבעוני, בשלב אחר מקרוביוטי וכיוצא באלה. מגיל חמש קבלתי בעיקר טיפולים הומיאופתיים  וטבעיים, ורק לעתים רחוקות מאוד נפגשתי עם הרפואה הקונבנציונלית. כשהייתי בת 13 לקח אותי אבא לראשונה למרכז ליוגה, ומרגע שנשכבתי על המזרן הרגשתי שאני בבית. במשך שנים ניהלתי דיאלוג פנימי עם המקום הזה, שממנו נבעה התחושה והתובנה שזה הבית שלי, וניסיתי לעקוף אותו ולעשות כל מיני דברים אחרים: משחק, תיאטרון, ריקוד, טלוויזיה. היה לי אפילו קטע אקולוגי ואורגני, שבמהלכו עבדתי תקופה מסוימת בחממה, אבל אומרים שאדם לא יכול לברוח מהייעוד שלו".   מה עשית בטלוויזיה? "בין השאר הופעתי בסדרה "חלומות נעורים" והגשתי בערוץ הילדים בקיץ פינה של יוגה. זו הייתה חוויה נפלאה, כי  ילדים היו נגשים אלי בהתרגשות ברחוב ו ’עשיתי את ההרפיה שלימדת, היה נהדר’. אני עדיין חולמת לעשות יוגה לילדים בטלוויזיה".   מה גורם לך להגדיר את החיבור אל היוגה כ ’בית’?"כי המשמעות של המושג יוגה היא איחוד או אחדות. השורש ’יוג’ בסנסקריט הוא לאחד. לחבר. מדובר פה בפעולה, כלומר ככל שאני אפעל יותר אני אחווה יותר את היוגה. זה לא שאדם יושב ומקבל את חווית היוגה, כי ההארה לא נוחתת על האדם. הוא אמור לסלול את הדרך שלו אליה, ובשונה משיטות חדשניות יותר של ’איך להגיע להארה בעשרה שלבים’ פה מדובר בעבודה לאורך זמן, והבית שאליו מגיעים משמעותו להיות בתוך התרגול ולהרגיש אחד. להרגיש שהגוף, הרגש והמחשבה הולכים בקו אחד,  לחוות את ההתעוררות מהאשליה של המציאות המוכרת ולחוש את מה שמעבר למציאות הנראית לעין".   מאוד חשוב לך להדגיש שמדובר בעבודה לאורך זמן, ולא ב ’הוקוס פוקוס’. "נכון. בתחילת דרכי כמורה ליוגה לילדים היה לי סטודיו בבית, וטיפלתי בילדים היפראקטיביים עם בעיות קשב וריכוז. אני זוכרת, שהיו אמהות שבאו אלי כדי ’לשים את הילד בשיעור יוגה’, וכשהילד היה יוצא היו שואלות אותו משהו בנוסם: ’אתה כבר רגוע?’ אז מעבר לעובדה שהלחץ הזה על הילד הוא מיותר ומעצבן, חשוב להבין שהיוגה היא תהליך. השינויים מתחוללים בפסיעות קטנות והדרגתיות, אבל פתאום זה קורה ורואים שהילד השתנה. פתאום יש לו רוגע וסבלנות ללמוד, להכין שיעורים, להקשיב, לשחק".   איזו שיטה של יוגה את מתרגלת? "בעקרון אני משלבת בין שיטות שונות, וההתפתחות האישית שלי בתוך היוגה הביאה אותי לשיטת איינגר. זוהי טכניקה, שאותה פיתח ב.ק.ס. איינגר, יוגי הודי שעדיין חי באשראם שלו בפונה. הוא לקח את היוגה הקלאסית, שכלל אותה ובנה שיטה שקודם כל עובדת מאוד חזק על הגוף הפיזי ורק אחר-כך על האלמנטים האנרגטיים הרגשיים.  זוהי שיטה מאוד חזקה ומדויקת והתרגול שלה קשה יחסית. מה שיפה בעיני בשיטה הזאת היא התוספת של מכשירים, כגון ספסל עץ, רצועות, חגורות, או מתקני תליה שעליהם אתה תולה את עצמך לעמידת ידיים או ראש. את השיטה הזאת למדתי באנגליה, ומטפלים בה באנשים עם בעיות בריאותיות שונות. אני עצמי הייתי במצב בריאותי קשה, שהחלמתי ממנו בזכות היוגה".   במה מדובר? "עברתי תאונת דרכים מאוד קשה. חברה הרכיבה אותי על אופנוע, ובצומת נכנסה בנו מכונית במהירות של -80 קמ"ש. ריסקתי את כל הצד הימני של הגוף, ובמשך שמונה חודשים עברתי תהליך של שיקום בבית-לוינשטיין. הרופאים ניבאו שאצלע כל החיים, אאלץ  להיעזר במקל הליכה וכמובן שיהיו המון תנוחות של יוגה ששוב לא אוכל לתרגל. לכן, כשיצאתי מזה הגדירו את אותי כ ’נס רפואי’. אבל האמת היא שהרפואה הקונבנציונלית, שבהחלט יש לה מה לתרום, לא מתייחסת אל כוחות הנפש של האדם, ואת עוצמתם של הכוחות האלה  גיליתי בתהליך של השיקום. זה קורה כשאתה קם בבוקר כשכולך מגובס, וכואב, ומלא סימנים כחולים ולמרות הכל אתה לא מוותר, וקם, ועושה את האימון, ומתרגל ועובד על הגוף שלך. זהו הגיבור שכובש את יצרו. את היצר שמפתה אותו להתפנק עוד קצת במיטה, לא להתאמץ, לרחם על עצמו, ליהנות מהבונוסים של המחלה. יש לנו תמיד איזו ציפייה סמויה שהעולם יגאל אותנו, ומה שאתה מרוויח כאשר אתה מתגבר זו הידיעה המוחלטת שרק אתה יכול לגאול את עצמך. וזה המון".   ומשם יצאת לגאול את הילדים? "תמיד אהבתי לעבוד עם ילדים, וב 99-  עלה בי הרעיון של פרויקט החינוך ’ יוגה לילדים’.  עיריית  רמת-גן הסכימה שאנסה ללמד יוגה בגני-ילדים, והפרוייקט  הצליח מעל ומעבר.  גננות דיווחו על שינויים באווירה ובאורח החיים של הגן, ובעיקר על ירידה משמעותית במקרי האלימות,  במיוחד אצל ילדים עם תוקפנות פוטנציאלית.   הגננות לא תיארו לעצמן שאפשר להשכיב בשקט קבוצה של עשרים ילדים, ושהם עוד יחכו בקוצר רוח לחוויה הזאת בכל פעם מחדש. בתוך שלוש שנים הפך הניסיון לפרוייקט ארצי, שעובד היום גם בבתי-ספר וחטיבות ביניים".    מה היה השלב הבא בקריירת היוגה שלך? "בשלב מסוים הצעתי ל’ מכללת רידמן’ לפתוח  קורס למורי יוגה לילדים, ההצעה התקבלה והקורס הוא הצלחה גדולה. מתקבלים אליו מורים ליוגה, או מי שמתרגל יוגה למעלה משלוש שנים ויש לו ניסיון מוכח בעבודה עם ילדים.   תוך כדי העבודה המשותפת על הקורס התבשל גם הרעיון של ’מרכז אינדיגו’,  שאותו אני מנהלת היום כמרכזת המגמה ליוגה במכללה. זהו מרכז חדש וייחודי ללימוד יוגה והתפתחות אישית דרך עבודה בתנועה. במרכז נלמדות כל שיטות היוגה ויש בו גם לימודים גבוהים ביוגה, שכוללים את הפילוסופיה שממנה היא נובעת. יש לנו אפילו השתלמות ביוגה לנשים בהריון".    הריון הוא מצב, שדורש תרגול שונה? "בהריון הכל שונה לחלוטין, והיוגה מחוללת פלאים במצב הזה. אתן לך דוגמא. כאשר העובר מסרב להתהפך והאישה מתרגלת יוגה, היא יכולה לעמוד על הראש ולהפוך את התינוק".   לכתבה הבאה