בתיה מלמד   בכיוון הרוח: הגוף מקשיב.   אני בת 42, אם לשלושה, והייתי רקדנית. כל החיים רקדתי, הייתי בבת-דור, עשיתי תואר באקדמיה למוזיקה ומחול. זה היה נראה לי התחום שלי. המגמה מחול, בלט, בלט מודרני, רקדתי בכל מיני קבוצות, וכשבתי הבכורה נולדה, לפני 14 שנה, הבנתי שזה לא מסתדר וצריך להקדיש ונורא רציתי ילדים. ויתרתי והגעתי לתחום של עסקים, מנהלת שיווק ופרסום, והצלחה ומשכורת חלומית ונהניתי, אבל בשלב מסויים הבנתי שהקטע שממנו אני נהנית זה השיחה עם האנשים והרבה פחות את השלב של המכירה. לא עניין אותי. וחיפשתי משהו שיעניין אותי. לא חשבתי שאעשה הסבה. הילדה הגדולה מאוד מאוד חכמה, התחילה לדבר בגיל שנה וחודשיים, הכל היה נפלא עד שהגענו  למסגרת מחייבת, של בית-ספר, ושם התעורר איזשהו קושי. לא הצלחנו לאבחן את הבעיה, והיו המון אבחונים ושיטות ותמיד הכל בסדר, איי קיו גבוה, ובכל זאת כאמא משהו לא מסתדר לי. לא כל כך אוהבת להיות בחברה,  לא מרוכזת. ניסינו המון שיטות, והיום אני יודעת שכמה שאת יותר מנסה את פוגעת בביטחון של הילד ויוצרת אצלו מצב, שהוא כבר לא מאמין שהוא שווה משהו. ואז ראיתי מודעה של מרכז אלבאום, והגעתי ליום חווייתי. קודם כל זו שיטה גופנית, ואני באה מהגוף. לא חשבתי על הסבה מקצועית. הייתי בקצפת, אבל זה שבה אותי. מגיע דרך הגוף אל נבכי הנפש ועוזר לו משם, ומדברים על ילדים, נוער ומבוגרים, הבנתי שהגעתי למקום הכי מדהים  בשבילי. הרי רקדתי כל יום, והנה אלפי שעות ריקוד לא היו סתם ועכשו אני מבינה למה זה נועד.  והמתנה הייתה שמצאתי את הדרך להיות הורה פחות רע. ואני יודעת שלא נהוג לדבר ככה, אבל כשאתה דוחף ילד שלא יכול, ואתה לא מממש את כל הפוטנציאל שלך,  ובעצם חוזר על מה שכולם אומרים לו- אתה סוגר אותו ובעצם לא נותן לו שום  סיכוי לצאת מזה.   זה היה לפני שבע שנים, והפסקתי לשגע את הילדה שלי. למה את לא פוגשת חברים, למה את ככה, תלכי, תבואי. די. הייתה קבלה. היום ידוע שאלבאום זו שיטה לטיפול בקשיי למידה וקשיי תפקוד. לא התחברתי לזה משם, אלא ממקום מאוד רגשי שאז עדיין לא הבנתי אותו. וזה היה חיבור טוטאלי. גם בגלל העבודה עם הגוף וגם בגלל החיבור האישי הזה. ואז שלוש שנים לימודים ועוד שנה סטאז’. השיטה של משה אלבאום ישראלי ומייסד השיטה הוא למעשה שילב כל מיני אלמנטים של שיטות שונות וחיבר את זה לשיטה אחת. לא כל דבר לחוד-הילינג, עיסוי וכו’, אלא הכל באריזה אחת.   ברגע שאנחנו לא מצליחים למצות את כל אחת מהאינטליגנציות ולתאם ביניהן נוצר קצר, מתח, חוסר תאום ואז בעיות בלמידה, בקשב וכדומה. בעצם המיצוי של הפוטנציאל והיכולת לשלב בין האינטליגנציות וליצור מצב הרמוני מאפשר איכות חיים כמעט מושלמת- לבחור נכון בן-זוג, קריירה, בעצם להשיג את כל המאוויים. זה לא פשוט, זה כרוך בעבודה לאורך זמן, אבל זה אפשרי וזה עובד. האינטליגנציה הגופנית, שהיא הבסיס של כל השיטה, מדברת על המודעות שלך ומכאן לשליטה בכל השרירים ובכל אברי הגוף, כולל יציבה, נשימה. בבית-ספר, ילד יושב כמה שעות על הכסא, צריך להחזיק את הגוף בצורה מאוד מסוימת, עם עוד ארבעים ילדים, מול מורה שמדבר כל הזמן. זה לא פשוט. ודבר ראשון שילד כזה עושה, כתוצאה מהלחץ, הוא  עוצר את הנשימה. ואיך הוא מנשים את עצמו? מתחיל להקפיץ איזו יד, איזו רגל, לשחק עם המחברת, לקום… הגוף חייב לנשום.  ואז בחנוכה, המורה אומרת שהוא היפראקטיבי, או שיש לו בעיית קשב, או בעיית התנהגות, ואז נותנים ריטלין וכן הלאה. אז נכון שיש חמישה אחוז של ילדים שהם היפראקטיביים מבחינה אורגנית, שאולי צריכים תרופה, אבל הרוב המכריע לא, ואם הוא לומד  לנשום, להחזיק את הגוף  להיות מודע לעצמו אז כל הטוב שלו יוצא, כי ילדים מטבעם הם חכמים, וסקרנים ורוצים להצליח ולדעת.   איך ילד שכולו חסר לו חמצן יכול להתרכז בלימודים? זה גם שליטה בגלגלי העין, והרבה ילדים לא יכולים ללכת עם העין על הלוח לאורך השורה, לרדת למחברת ולחזור שוב. אבל ניתן ללמוד את זה, ומרגע שאתה לומד אתה כבר שולט. זה נהיה אוטומטי. ויסות של כל מערך החושים, וכשהם עובדים במתואם יש קליטה רגועה של הסביבה. הרי יש אנשים שלא יכולים לשבת בכתה עם הרעש הזה. ילדים שרגישים בשמיעה, אז רוב המוח שלהם עסוק בלהשתיק את הרעשים-מהרחוב, מהשקית ניילון של החבר, הקול של המורה. ומי שרגיש לריחות. מהמחברות- אז הוא עשוי להיות מאוד חכם, אבל איך הוא יכול ללמוד ככה.  והשיטה מתקנת את זה. מארגנת את החושים, היציבה, הנשימה, ומתפנה מקום ללמידה,  לחברים, לבחירה נכונה.   ילד שיש לו קושי גדל להיות מבוגר עם קושי. זה לא עובר. הוא עוטף את זה בעוד הגנות. אבל הוא לא שירת בצבא ביחידה שעליה הוא חלם, הוא לא התחתן עם חלום חייו והוא לא למד משפטים…אז טוב לו עם זה? לא. הוא משלם  על זה בגדול, ואם אני פותרת לו את זה כשהוא ילד אני בעצם פותחת לו אפשרות לנהל את חייו.   מגיל חמש עד מאה ועשרים. אפילו קורס לנהגים שלא נוהגים. -קשיי למידה, ריכוז, קריאה, לא זוכר איזה מחברות להביא, לא זוכר להכין שיעורי בית, המבחנים לא כמו הידע, יש פער, אין לו חברים, תמיד צועק, מחובר מדי לטלוויזיה. אלימות, עצבנות, תיאבון מופרז, כמעט אין בעיה שלא מגיעה אלינו לקליניקה. -אבחון – קודם כל שאלון, שעונים עליו יחד עם הילד.  אם זה ילד זה עם ההורים האבחון. אחר-כך בדיקה גופנית- תרגילי גמישות וקואורדינציה, והכי משמעותי זה אבחון נוירולוגי פסיכו-דיאגנוסטי לפי כפות הידיים לפי שיטת ד"ר הולצמן.  מאתרים את הפוטנציאלים, למה יש חסימה, למה תקוע, מקור הבעיה . וכבר באותה פגישה המאבחן מסביר מה עובר על הילד ומה יהיה תהליך העבודה האישי. וילד שמת לשחק כדורגל עם שתי רגליים שמאליות ובעזרת תרגילים גופניים, שכמובן מסדרים את המוח, וכך זה עובד. התעמלות, וילדים מתים על זה. פרטני לגמרי. מטפל עם ילד והורה פעם בשבוע במשך חמישים דקות.   לכתבה הבאה