בתיה מלמד   בכיוון הרוח: מדריך לשחרור מהסבל.   "הסבל הוא המורה הגדול של החיים" אומר ערן גולדשטיין, מוסמך לרפואה סינית. "אם נלמד לא להירתע ממנו ונפסיק את מלחמתנו בו- נשכיל לגלות את המסר הגדול שהוא נושא עבורנו". להפסיק להילחם בסבל? על פניו, נראה כאילו יש סתירה בין הדרישה הזאת לבין ההיגיון הקיים בבסיס התשוקה האנושית ליהנות מהחיים, לשמוח, לגעת באושר. אך בחינה מעמיקה יותר של הדברים עשויה להעשיר אותנו בתובנות חדשות ומעצימות, ואפילו לשנות את יחסנו אל הסבל ולנסות "להתיידד" איתו. "הרפואה הסינית" מסביר ערן "יודעת לטפל מצוין בסימפטומים של הבעיות השונות, אבל כמעט שאינה נוגעת בעומק הדפוסים הנפשיים שלהן, כגון הנטייה לדאגנות יתר שפוגעת במערכת העיכול, הנטייה לכעס, שמייצרת מיגרנות ובעיות שינה וכיוצא באלה. מסיבה זו הרגשתי, בשלב מסוים,  שקיים צורך להוסיף לטיפול את ההתייחסות למימד הנפשי, שאבתי תובנות וטכניקות נפלאות מהבודהיזם ומהיהדות וזהו תחום ההתמחות שלי היום. אדם מגיע אלי עם כאב גב, ראש, או כל בעיה פיזית אחרת  ואני מטפל בו בדיקור, בצמחי מרפא וכיוצא באלה, אבל במקביל אני מחפש את שורש הבעיה שבנפש ונותן למטופל כלים להתמודד איתו".    היום משלב ערן בריפוי את הוראת הדהרמה (טבע המציאות על פי הבודהה. ב.מ) "טכניקת הטיפול שלי" הוא מסביר "שואבת את השראתה מהמשנה הבודהיסטית, ולמעשה גזורה מתוך הדרשה הראשונה שנשא הבודהה, לאחר שהפך להיות מואר. למעשה, העניק לנו הבודהה בדרשה הזאת איזושהי פורמולה, שמנוסחת בארבע אמיתות: הראשונה מגדירה מהו סבל, השנייה מסבירה מהן הסיבות לסבל, השלישית מתייחסת לפתרון לבעיית הסבל ובאמת הרביעית מעניק לנו הבודהה את הדרך ליציאה מהסבל". בימים אלה ראה אור (בהוצאת גל) ספרו הראשון של ערן גולדשטיין "ובחרת בחיים- מדריך ידידותי לעבודה עם סבל", שבו הוא מנתח את ארבע האמיתות הנאצלות הללו ונותן לקורא כלים מובנים ופשוטים לעבודה עם הסבל האנושי. הקריאה בספר מהווה מסע מרתק, המשלב תובנות רוחניות-פילוסופיות  עם הדרכות למדיטציות שונות בדרך אל הבנתו של אלמנט הסבל בחיינו, כאמצעי חיוני להכרת המציאות. "הסבל האנושי" מסביר ערן "נובע מהפער בין טבע המציאות לבין מערכת הציפיות שלנו ממנה. בדרך כלל, המציאות היא  ’בלתי נעימה למשתמש’. היא חסרת וודאות, בלתי נשלטת לחלוטין וכל תופעה בה היא זמנית, כלומר מכילה את פוטנציאל ההשתנות, המזכיר לנו שמה שטוב עכשיו יכול בעוד זמן לא ידוע להשתנות ולהיות לא טוב. לעומת זאת, מערכת הציפיות שיש לי מהמציאות היא, בדרך כלל, הפוכה לגמרי. אני מצפה שהמציאות תספק לי כל הזמן תחושות  נעימות, שהיא תהיה כל הזמן וודאית ותעניק לי כל הזמן בטחון והרגשה שאני שולט במהלך העניינים. והסבל נוצר בפער הזה  בין הרצוי למצוי, בין טבע המציאות לבין מערך הציפיות המוגזם או ההפוך לחלוטין ממנה. הסבל הוא למעשה האופן שבו אני מתאכזב לגלות שהמציאות היא לא מה שאני מצפה ממנה".   אתה קובע, למעשה , שאנחנו רוצים שהמציאות שלנו תהיה רצף בלתי פוסק של הנאה. אתה מניח שזוהי  השאיפה היסודית שלנו כפי שהיא באה לכלל ביטוי בתקוותינו, במעשינו ובאכזבותינו. "נכון. יש בנו דחף לחיות במציאות נשלטת ולקיים הנאה באופן רצוף.ניקח דוגמה פשוטה: אם אני נמצא באיזשהו מקום קריר ונעים ומישהו סוגר פתאום את המזגן, אז רצף ההנאה שלי נקטע והאופן שבו אני מגיב הוא הפרשנות למצב, כלומר הסבל עצמו. התובנה המשתמעת מכאן היא שכל אדם בוחר לעצמו את הסבל שלו". אם כן, כתוצאה מאי-ההבנה שלנו את המציאות ומהציפיות הבלתי ריאליות שלנו ממנה אנחנו בוחרים לא רק אם לסבול אלא גם איך לסבול. "כל אדם בוחר להגיב לאירוע מסוים בצורה מסוימת" מסביר ערן "והדגש הוא על המילה ’בוחר’. לאדם יש את חופש הבחירה והוא יכול להחליט אם לכעוס, לדאוג, להיעלב, להתייאש או להמשיך לשמח בחלקו. חשוב להבין, שבדרך כלל הבחירה שלנו משרתת את הדחף  לשמור על רצף ההנאה. מתי זה משתנה? כאשר האדם מפתח מודעות גדולה יותר, עיניו נפקחות להתבונן במציאות, כפי שהיא באמת, והוא מבין שבכל מצב של קטיעה ברצף ההנאה יש כמה אופציות של תגובה. הוא לומד שהבחירה בכעס או בחרדה, כלומר בתגובה רגשית סוערת, היא לעולם לא האפשרות היחידה, ומול כל תגובה של קוצר רוח יש אפשרות להגיב באורך רוח. כלומר, זהו המקום שאליו נכנסות אפשרויות חדשות של בחירה, ששוב אינן משרתות את ההרגל הישן לתבוע מהמציאות שתהיה כולה הנאה. בשורה התחתונה, המסר הוא שאנחנו לא יכולים לשנות את המציאות, אבל אנחנו בהחלט יכולים לשנות את יחסנו כלפיה לאחר שנבין אותה".     בקליניקה מטפל ערן גולדשטיין באותה נקודת מפגש, שבין הרצוי למצוי. "אני לא פסיכולוג" הוא אומר "אני מורה לדהרמה. אני חושף את טבע המציאות באמצעות תרגול מדיטציות ושיחות, ומציב את הבחירה ככלי הראשוני והחזק ביותר של האדם להתמודדות עם מצבים של סבל. היום אני מטפל, למעשה, בכל מחלה ובכל קושי. כאבי גב, סינוסיטיס, מיגרנות, דיכאון, קשיים בזוגיות, משברים שונים. אבל כדי לחדד את הבנת נושא השיחה שלנו, שהוא הסבל, כדאי להביא דוגמה של מחלה קשה, כלומר מצב קיצוני. אני מרבה לטפל בחולים כרוניים, חולים סופניים, מרותקים למיטה, אנשים שהמחלה גזרה עליהם חיי נזירות ושאותם אני נוהג לכנות ’נזירים בעל כורחם’. והנה כאן, אני פוגש לעתים קרובות באנשים, שבתוך הגוף המאוד חולה ועייף שלהם שוכנת נפש בריאה לחלוטין, וגם לגביהם נמצאות בלקסיקון הטיפולי שלי המילים החלמה והבראה. איזו החלמה? בכל מה שקשור לנפש. אני יודע שכלי הטיפול שלי הם מוגבלים, ממש כשל אלה של הרופא המערבי- אבל אני יודע גם שבתוך הגוף הכואב מסתתרת נפש, שעשויה להיות בריאה לחלוטין וזקוקה להכוונה ולכלים כדי להתמודד עם פרק נזירותה בחיים. אני לא רוצה להצטייר כמי שמרפא מחלות סופניות. אני לא. אבל בתוך המהלך, בתוך הגסיסה, בתוך החולי הגדול, ניתן בעזרת הדהרמה להגדיר ולטפח תהליכי ריפוי נפשיים, שלא פעם הם הפוכים לחלוטין מהתהליך שעובר הגוף עצמו". על פי התפיסה הבודהיסטית, עצם החולי או האובדן אינם סבל. הם חלק מהרפרטואר של החיים, שבו הארעיות היא אלמנט קבוע. "הסברתי כבר שהסבל הוא הפרשנות שלנו למצב" אומר ערן " ובאמצעות הפרשנות הזאת אנחנו מגדירים את איכות החיים שלנו. אז מה אומרת השורה התחתונה של התפיסה הזאת? שהמעשה החכם ביותר שאדם יכול לעשות למען עצמו הוא ללמוד דהרמה דווקא כאשר הוא בשיא הבריאות ולהשתמש בה כ ’רפואה מונעת סבל’".   לכתבה הבאה