בתיה מלמד

בכיוון הרוח:  דרך הלב.

מדוע אנחנו מפחדים מהרגשות שלנו? האם הרגש שולט בנו במקום שאנחנו נשלוט בו?  ואם כן, למה זה קורה לנו ואיך יוצאים מזה? את התשובות לשאלות אלה ואחרות מלמד גלעד שדמון, מנהל מכללת "מהות" לרפואה משלימה, בסדנה למודעות עצמית "דרך הלב". 

"בבסיס השיטה, מסביר גלעד "נמצאת ההנחה שאנחנו בעצם נשלטים על ידי הרצונות והרגשות שלנו. הדימוי העצמי שלנו מספר לנו שאנחנו היצורים הכי שכלתניים על פני כדור הארץ, אבל בפועל אנחנו בדרך כלל לא פועלים בצורה רציונלית, אלא  לפי הרצונות והצרכים הרגשיים שלנו. אנשים מגיעים להכרעות החשובות  ביותר בחייהם בלי לחשוב יותר מדי:  החלטות גורליות, כגון עם מי להתחתן, איפה לגור או איזה מקצוע ללמוד, נעשות בצורה ספונטנית על פי נטיית הלב, ולכן לא פעם אנו מתחרטים עליהן לאחר-מעשה ותוהים איך לא חשבנו על זה קודם. למה זה קורה לנו? כי במצבים רגשיים של אי-נעימות, סבל, או כל חוסר שלמות רגשי אחר, ההחלטות שאנחנו ממהרים לקבל הן תגובה לאותם רגשות ורצונות ולא תוצאה של מהלך חשיבה רציונלי. לדוגמה, כולנו רוצים לחיות בעולם, שבו כולם נוהגים לפי חוקי התנועה. הרי  אדם שיוצא מהבית בבוקר לא אומר לעצמו "היום אני מתכוון לחצות קו לבן ולהתנגש חזיתית באוטובוס". אבל אז הוא רוצה להגיע מהר, כלומר נותן לרגשות לשלוט בו ומוצא גם תירוץ שכלי, שמצדיק את הרגש הרגעי, כמו "למה שדווקא עכשו יבוא רכב ממול"  ואז קורות תאונות. אילו היינו שולטים על המנגנון הזה ומתנהגים לפי החוקים לא היו תאונות, וזה נכון לכל תחום. אנחנו מועדים ל "תאונות חיים", ובהקשר  הטיפולי, שממנו אני בא, זה מתבטא במחלות. המון מחלות הן לא תורשתיות ואינן נובעות מגורם סביבתי מזיק, אלא אך ורק מכך שאנשים לא יודעים איך לנהוג עם הרגשות שלהם, כלומר איך ומתי לקבל החלטה נבונה". 


תאר "תאונת חיים" כזאת.
"ניקח אנשים שמעשנים.  הרי גם הם יודעים שזה לא בריא,  אז מה מניע אותם לזה? הרגשות שמשתלטים עליהם ומכתיבים את ההחלטות. חשוב להבין, שהעישון מטשטש את האדם ו"מציל" אותו מהצורך להתרכז ברגשות. הרי אצל המעשן נפגע חוש הריח, שהוא החוש החושני ביותר. הריחות מגרים את הרגשות שלנו מעצם העובדה, שכל ריח משפיע על רמת הפעילות ההורמונלית ומעלה בנו מיד רגש מסויים ואסוציאציות שקשורות אליו. ומה עושה העישון בהקשר זה? הוא מרגיע אותי, כי הוא יוצר מיסוך ביני לבין הרגשות שלי. זוהי תובנה, שאליה אנחנו מגיעים בשיטת "דרך הלב". אני אף פעם  לא אומר לאדם ’אל תעשה כך וכך’, אלא רק ’תתבונן על עצמך  מזווית ראייה אובייקטיבית כדי להבין למה אתה פועל בצורה מסוימת’.  דוגמה שכיחה אחרת היא הרצון להפחית את המשקל. הרי רבים מאתנו מחליטים לעשות דיאטה שלוש פעמים ביום ולא עומדים בהחלטה. מדוע?  כי המצב הרגשי  שלנו מתחלף, אתו מתחלפים גם הרצונות ואנחנו לא מצליחים לשמור על רצף של רצון אחד מספיק חזק לעומת כל יתר הרצונות.

אבל כאשר אנחנו מתחילים לשים לב  מתי אנחנו רצים אל האוכל,  אנחנו מבינים מהר מאוד שבדרך כלל זה קורה לנו כתוצאה מהדחקה או מפיצוי. במצב של הדחקה אני  לא רוצה להרגיש רגש כלשהו, ולכן אני "ממתיק לעצמי את החיים" עם האוכל, ובמצב של פיצוי אני אוכל כאשר אני מרגיש שלא נעים לי מסיבה כלשהי, וכדי להתגבר על החסך הזה אני "מתחזק"  בעזרת האוכל. 

ההבנות האלה הובילו כבר הרבה בוגרים של הקורס ליכולת להפסיק לעשן, לרדת במשקל ולהתמיד בדיאטה וככלל – לתת תמיד לשיקול הדעת  להוביל את הרגש".


גלעד שדמון (המוכר לרבים כאחד מתלמידיו הבולטים של הרב המקובל מיכאל לייטמן)  נמשך אל המיסטיקה והרפואה המשלימה לפני שנים, כאשר היה עדיין קצין בצבא הקבע. בשנת 84 כבר התחיל ללמוד רפואה סינית, תחום שנחשב באותם ימים לאזוטרי לחלוטין, ולפני 14 שנים הקים את המכללה, המציעה היום מבחר של קורסים, סדנאות ומגמות, ביניהן  נטורופתיה, הילינג, רפלקסולוגיה, שיאצו ומגמה רב-תחומית.  

סדנת "דרך הלב" נולדה יחד עם המכללה ונועדה בתחילה למטפלים בלבד, אבל נפתחה לכולם בעקבות העניין הרב בשיטה, שאותה פיתח שדמון. "בכל סדנה משתתפים עד 18 תלמידים" הוא מפרט "כי חשוב לי המגע האישי, והיא מיוחדת קודם כל בעובדה, שזהו קורס ארוך, בן 50 מפגשים שבועיים. לא מרתון של סופשבוע, עם הבטחות לשנות את החיים כאן ומייד, אלא עבודה לאורך זמן שמצליחה להקנות ראייה מקיפה יותר של החיים"

אחת התובנות המהותיות בדרך אל הראייה הרחבה הזאת, שמציע שדמון, קובעת שאנחנו פועלים באותה ספונטניות לא רציונלית בעיקר מפני שאנו מפחדים מהרגשות שלנו, "והפחד הזה" מסביר גלעד "נובע מהסברה המוטעית, שאם אנחנו מרגישים משהו זה מחייב איזושהי תגובה, שמא ניפגע. למשל, אם עכשו אני  עצוב, ברור שבשלב הבא אהיה בדיכאון ולכן עלי לעשות מיד משהו שיתקוף את העצב. אבל האמת היא הפוכה. אם ניתן לגיטימציה לתחושת העצב הדיכאון בכלל לא יופיע, מפני שלא יהיה בו צורך. לכן חשוב ללמוד  להפריד  בין  ההכרה לבין הצורך המיידי לפעול כלפיה,  מפני שהרבה רגשות צמודים אצלנו לאיזשהו פחד מלהרגיש אותם". 

גלעד טוען שאחד ממקורות הפחד הזה הוא חינוך גרוע. "כשאומרים לילד קטן ’למה אתה בוכה’ או ’למה אתה לא מחייך’ הוא לומד לקשור קשר הדוק בין התדמית שלו לבין הרגש שלו. סיבה אחרת לפחד להרגיש היא שכולנו שחקנים, וכדי לשחק כמו שצריך עלינו להאמין שהמשחק הזה הוא אנחנו. " למדתי להאמין שאם אני באמת כועס אני עושה את המשחק הזה הכי טוב. אבל מה שנכון לעשות זה להפריד בין החיצוני לבין הפנימי. לומר לעצמי שעכשו אני ב ’מצב עצבני’, להודות בכך, לא לפחד מזה  ולדעת שבמצב הזה עדיף לא להגיב. נניח שהחותנת שלי נוהגת לעשות לי מניפולציות, ולכן אני מרגיש בחברתה לא בנוח. אז אני יכול לכעוס ולהחליט לא ללכת אליה, ולעומת זאת אני יכול גם להכיר בכך שליד אדם כזה אני נמצא במצב של  מבוכה והגנה, לבקר אותה ולהיווכח שברגע שההכרה הזאת חדרה אלי המבוכה שלי נעלמה ולאותה אשה, במקרה הזה, אין כבר כוח עלי. אדם שלומד להיות מודע לעצמו ולהפסיק לפחד מהרגשות שלו קונה לעצמו חופש, והחופש הזה הוא מתנה שגורמת לשיפור בכל תחומי החיים"..

לכתבה הבאה