בתיה מלמד

בכיוון הרוח: ריפוי והעצמה בתנועה.

קארין קנטי מזמינה אותך אל מעגל הנשים, שאותו היא מנחה ב "חדר המותר" – הכינוי שלה למרחב, שבו מותר לך להיות את. "בחדר הזה" היא אומרת "הנשים מתנועעות ומתנהגות בחופשיות טוטאלית ונותנות ביטוי למי שהן - באופן העמוק, והאמיתי והטבעי ביותר. הן רוקדות את האני שלהן בשלמות, ללא חסימות ובלי מעצורים". .

שם הסדנה הוא "רקדי את הקצב שלך" וקארין (36) מובילה אותה מתוך אמונה,שההקשבה שלנו לעצמנו חשובה לא פחות מאשר ההקשבה שלנו לאחרים ושכל אחת מאתנו מביאה אל העולם את הרטט, המיוחד אך ורק לה.

"כאשר אנחנו מודעות לרטט הזה, לאותו קצב פנימי ואישי כל כך" אומרת קארין, "הופכת כל פעולה, ואפילו הפשוטה והיומיומית ביותר, ליעילה, קלה ונעימה יותר. חווית ההיכרות עם הרטט האישי היא מרגשת ומעצימה, ואני מאמינה של כל אישה זקוקה לחיבור עם מעיין הכוח הנשי הזה שלנו".

אל היכולת להכיר ולבטא את הקצב האישי שלה עצמה הגיעה קארין, שמגדירה את עצמה בעיקר כאם וכאומנית בדרך ייחודית: היא סיימה לימודי משפטים ( ומעולם לא עסקה בתחום) התמחתה בגישור, עוסקת בעבודה עם  ילדים בעלי צרכים מיוחדים, התאמנה שנים בבלט קלאסי, למדה סגנונות שונים של מחול, התעמלות קרקע, פלדנקרייז ופילאטיס, תרגלה זן בודהיזם ומדיטציות שונות. ... והרשימה עוד ארוכה.
קארין מאמינה, שכנשים  אנחנו הרבה יותר קשובות לסביבה שלנו מאשר הגברים." אנחנו גדלות להכיל. להעניק. להיות קשובות לצרכים של בני הזוג שלנו, של הילדים, של הבוס, של החברות. אבל דווקא משום כך חשוב שנלמד לחדד, קודם כל, את ההקשבה הפנימית שלנו. לא מתוך כוונה לא להקשיב או להקשיב פחות לאחרים, אלא מתוך רצון לייצר הרמוניה בין המקום שאנו נמצאות בו לבין העולם.  

לפעמים עולה טענה, שהרצון להקשבה אל מחוצה לנו הוא מולד. שזהו רצון נשי טבעי. אבל אני לא עוסקת בפן הזה של הדברים. אני לא שואלת מהו ’הטבע האמיתי’ שלנו, אלא קובעת, שלי עצמי ההקשבה הזאת  חסרה ואני יודעת שיש עוד הרבה מאוד נשים שרוצות אותה וזקוקות לה. חשוב להבין, שההקשבה לרטט האישי לא באה על חשבון ההקשבה לבעל ולילדים ולסביבה בכלל, אלא להיפך. כי ברגע שאני יודעת מי אני, אני לא פועלת בדרך זו או אחרת בגלל שמופעל עלי לחץ כלשהו, אלא מפני שזוהי הדרך שלי להתנועע בעולם. וככל שאני אותנטית יותר אני גם אפקטיבית יותר בכל דבר שאני עושה, אם זה הורות, זוגיות, עבודה או כל תחום אחר".

היא הגיעה אל המעגלים במהלך מסע רוחני בארץ ובעולם "כי חיפשתי אותם. חיפשתי את חברת הנשים, וקודם כל, כי מניסיוני בעבר, בכל פעם שהייתי במפגש נשים כלשהו קרה לי משהו טוב. אנחנו מדברות באותה שפה, מבינות אחת את השנייה וזה נעים לי. במפגשי הנשים יש תמיד אנרגיה טובה, נעימה, זורמת. האנרגיה הזאת מתקיימת, על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בנשים שבאות למפגש עם כוונה משותפת, וכולנו באות אל המעגלים שלי בכוונה להשתחרר ולרקוד. ואם להתייחס לרובד העמוק יותר, החשיבות של מעגלי הנשים נובעת גם מהעובדה, שהעולם אינו נמצא עדיין במצב של איזון או שוויון אמיתי בין נשים לגברים. וכשאני אומרת שוויון, אני מתכוונת לאפשרות לביטוי עצמי שניתנת לכל אחד ואחד. לכן יש עדיין בחברה שלנו  חשיבות להעצמה נשית, ומפגשי הנשים עושים את העבודה. הם מחזקים אותנו ומאפשרים העברת ידע נשי, שחלקו נשכח מאיתנו וחלקו ספג במשך שנים יחס מזלזל מהחברה -יחס שלא פעם אפילו אנחנו מפנימות אותו. אני לא מזלזלת בדיון נשי על בחירה בנעלי עקב או לא, ממש כשם שאני מיחסת חשיבות לדיון על חינוך ילדים, או לידה. כבר מזמן הגעתי למסקנה, שכנראה התורה לא התכוונה לומר ’בעצב תלדי בנים’ אלא ’בעשב תלדי בנים’, כלומר בטבעי שלך, בדרך שלך ועל פי מה שאת מאמינה שהגוף שלך כבר יודע אלפי שנים".

על פי קארין, חשיבות הקבוצה נובעת מהמקום שבו "כולן באות אל החדר כדי לעשות את אותו הדבר, למרות שהן באות לעשות את זה עם עצמן. זוהי אינה עבודה קבוצתית, אלא עבודה בקבוצה, כאשר הקבוצה מאפשרת תמיכה בעבודה האינדיבידואלית של כל אחת מהמשתתפות במעגל. ולא משנה ולא רלבנטי אם היא יודעת לרקוד, או איזה תנועות היא עושה, כי זהו ’חדר המותר’. פה ’מותר’ לה לעשות תנועות לא מחמיאות, לעצום עיניים, לחקות תנועה שראתה ומצאה חן בעיניה, וכמובן ש’מותר’ לה גם לא לזוז. לא לעשות דבר".

לקראת כל מפגש בוחרת קארין נושא חדש ויצירה מוזיקלית. בתחילת ההתכנסות הן יושבות במעגל ותמיד מתפתחת שיחה קצרה " כי כאשר נשים נפגשות יש תמיד על מה לדבר, ואפילו אם זה על מה שקרה להן בדרך לפגישה. אחרי השיחה אנחנו עושות תרגילי נשימה, שלמדתי בטכניקות שונות של מדיטציה, ואז מתחילה התנועה. אני לא מלמדת אותן לרקוד, ממש לא. מקסימום, אני מלווה אותן אל אותו מרכז פנימי שלהן, שמתוכו הן מתנועעות. את המוזיקה אני מתאימה לדיאלוג בין הנושא שבחרתי לאותו מפגש לבין הרטט הפנימי האישי שלי, אבל תמיד מתברר שכל אחת קולטת את הרטט המוזיקלי בדרכה שלה. אותה יצירה עשויה לגרום לאשה אחת לבכות, לשנייה להשתולל ולאחרת לשכב ולבהות בחלל. כל אחת והאסוציאציות האישיות שלה. במהלך ההתנועעות אנחנו מקישות על ומרשרשות עם המון כלי הקשה אותנטיים, עשויים מהצומח,  שקיבלתי מפרו, ובשלב שאחרי התנועה אנחנו מתרגלות מתיחות, כדי להביא את הגוף להרפיה ולשחרור". 

שלושה קולות מלווים, אם כן, את הנשים, המוצאות את עצמן במעגלים של קארין: המוזיקה, כלי ההקשה והקול האנושי, שהוא אולי המפתיע מכולם. מתברר שקארין למדה להשתמש בקול שלה לצרכי ריפוי, וגם את הידע הזה היא מעבירה ב’חדר המותר’.

"כאשר אני מלווה את התנועה" היא מגלה, "אני מלמדת את הנשים גם איך להשמיע קולות שניתן להשתמש בהם לריפוי כל מיני מקומות כואבים בגוף, כגון עורף, גב תחתון ועוד ועוד. אני עצמי מצליחה, בעזרת  הקול שלי, להוריד חום לבתי הקטנה ולשכך את כאביה. 

רבים מאיתנו כבר מבינים שכל העולם הזה הוא מארג של רטטים שונים, ולכן יש בכוחם של הקול והתנועה לא רק לשחרר, אלא גם לרפא. לכן, כאשר את עושה דרך של מודעות, חוברת אל המעגל הנשי ומוצאת את המקצב האישי שלך, מובטחים לך גם השחרור, החופש והאומץ לביטוי אישי וגם פרידה ממכאובים פיזיים ורגשיים".