בתיה מלמד

בכיוון הרוח: לשנות את התוכנה המוחית שלנו.

"כל אחד מאיתנו חי בסרט, שבו הוא הכוכב הראשי "אומרת רזיה בן-גוריון, סופרת, מטפלת רוחנית ומנחת סדנאות להתפתחות אישית דרך כתיבה. "רבים מאיתנו רוצים לכתוב את התסריט האישי שלהם, אבל כאשר אנחנו מנסים לכתוב את הסיפורים, שמתרוצצים לנו בראש, מתברר לרובנו שאנחנו חסומים. בסדנת הכתיבה מזהים את החסימה, שמפריעה לנו להתחבר אל הסיפור האישי, מפוגגים אותה ומתחברים אל הרגשות, החוויות והרצונות שלנו. 

הכתיבה עצמה היא סוג של תרפיה, כי במהלכה אנחנו מבררים לעצמנו מי אנחנו, מה אנחנו מרגישים, על מה אנחנו חולמים ומדוע אנחנו מגיבים בדרך זו או אחרת. הדברים האלה מתבהרים בתהליך של העלאת החומרים האישיים והכמוסים שלנו על הכתב, ומשם אנחנו צומחים ומתפתחים".

רזיה, עורכת בהוצאת ספרים גדולה,  זיהתה את החסימה הפרטית שלה ופוגגה אותה במהלך טיפול בשיטת הניאו פסיכולוגיה של המורה הרוחנית יהודית מילוא. 

בעקבות זיהוי המכשול והסרתו השתנתה השקפת עולמה, ובגיל מבוגר יחסית אזרה אומץ, עזבה את הקיבוץ שבו נולדה וגדלה, ולדבריה יצרה לעצמה מציאות חדשה ומרתקת של התפתחות תוך שמחה ואושר תמידיים. 

"קשה להבין עד כמה הצעד של עזיבת הקיבוץ היה קשה למי שהייתה, כמוני, תוצר טיפוסי של התוכנה המחשבתית, שהוטמעה בחינוך של אותם ימים. מבחינתי העזיבה לא הייתה אפשרית בלי תשתית חזקה ביותר, שאותה קיבלתי  מהניאו פסיכולוגיה, בהתחלה כמטופלת ואחר-כך כתלמידה. הגעתי לטיפול כי התחלתי לכתוב ספר ונתקעתי בלי לדעת איך להמשיך, ואז התברר לי שאני תקועה לא רק בספר, אלא בכל מעגלי החיים. החסימה שלי התבטאה בכך שראיתי בעצמי קורבן. קורבן של הורי, של הנסיבות, של השיטה הקיבוצית, והשחרור נבע מכך, שלאט לאט הבנתי שהקורבנות היא התוכנה המוחית שלי, ורק שלי. הבנתי שבמשך השנים המשכתי לתרגם את כל מה שנאמר לי בעזרת המידע המוגבל שהיה לי, ושכל בני האדם פועלים כך. מדוע? כי בכל אחד מאיתנו הוטבעה איזושהי תוכנה, עם מידע מאוד מצומצם. כלומר, מערכת רגשית, שנוצרה בהשפעת האבולוציה, ולכן המרכיבים שלה הם החסר והפחד. התוכנה הזאת נועדה לשמור עלינו, והיא פועלת בצורה אוטומטית כמעט. אנחנו רואים נחש, או ברק, שומעים מילה מסוימת, וכל המערכות שלנו מגיבות בהתאם ומפרישות כימיקלים כדי שנתגונן ונשרוד".  

לאחר שהבינה את מגבלותיה של התוכנה המוחית הישנה שלה, החליפה אותה רזיה בתוכנה חדשה וחייה השתנו לחלוטין. "הניאו פסיכולוגיה מציעה נקודת מבט חדשה על העולם" היא מסבירה. "דברים שאמרו לנו בילדותנו נבחנים מחדש, ונמחקים מהתוכנה המוחית שלנו אם נמצא שהם גורמים לנו נזק. למשל? בעבר, כל גבר שפגשתי ואמר לי את שתי המילים הפשוטות והלא מזיקות ’לא עכשיו’, הצליח לגרום לי לדיכאון. אותן שתי מילים, שאבי, שהיה איש פעיל ועסוק, נהג לומר לי בילדותי ואני תרגמתי אותן אז ל - ’אני לא מעניינת אותו והוא לא רוצה להיות אתי’. זה מה שהוטמע במערכת שלי, ונמחק רק לאחר שהבנתי מדוע אני מגיבה כל כך קשה כשגבר כלשהו אומר לי בעצם בפשטות ’לא כרגע, אבל אחר כך בהחלט כן’. זוהי דוגמא ל’תרגומון’ שלנו למשפטי המפתח ששמענו מההורים, ושאת הפירושים שלו אנחנו משליכים על כל מערכות יחסים שלנו". 

כמטפלת רוחנית בשיטת הניאו פסיכולוגיה, משלבת רזיה את סוד שינוי התוכנה המוחית בסדנת הכתיבה  שלה, הנקראת "לתת ביטוי ליוצר שבך" . 

"אני מלמדת כל אחד לכתוב את חייו מנקודת מבט אישית. סובייקטיבית" היא מסבירה. "הרי לכל אחד יש את ’גרסת המשפחה’ של הסיפור שלו, בנוסח: ’ ואז עברנו לכפר והיינו משפחה חמה ומלוכדת’ ולכל אחד יש גם את הגרסה הפרטית, שאותה הוא מסתיר מפני העולם וגם מפניו ואותה אנחנו מבקשים לבטא. את אותו סיפור אישי, שזוכר איך אחרי שהמשפחה עברה לכפר התחילו בעצם התככים, ואבא התחיל להתרחק והייתה עוינות באוויר...ואני רוצה שהם ייקחו בעלות על סיפור החיים האישי שלהם, נקודת המבט שלהם והגרסה שהם מככבים  בה. ולרוב האנשים יש קושי בזה. נדמה להם, שאם הם יחשפו את האמת הסובייקטיבית שלהם ייפתחו השמיים ואצבע מאשימה ומאיימת תופנה אליהם".  

אחד מהכלים, שבאמצעותם היא מלמדת להגיע ולהתחבר לעצמנו דרך הכתיבה הוא ’דפי הבוקר’.
"מדובר בשלושה דפים, שאותם האדם כותב  בחופשיות וללא צנזורה פנימית, כשהוא מקיץ משנתו. את השיטה פיתחה המורה הרוחנית האמריקאית ג’וליה קאמרון, והתוצאות שלה מדהימות. 

כך אנחנו מגלים מה מפריע לנו, מה תוקע אותנו, מה מטריד אותנו באותו זמן, ומרגע שאנחנו מזהים את הבעיה ומדווחים עליה אנחנו כבר לא שם. כבר התגברנו. עברנו למקום חדש. ניקח, למשל, אישה שכותבת בדפי הבוקר שלה: ’ הבוקר כבר הגיע, ויורד גשם לא בא לי לקום מהמיטה,  ואולי אתקשר לעבודה ואגיד שאני מרגישה לא טוב. ובעצם למה אני מרגישה ככה? הרי אני לא אוהבת את מקום העבודה שלי, הבוס מעצבן אותי, לא מעריכים אותי שם....’  וכן הלאה, ומכאן מתקצרת אצלה הדרך להחלטה לשנות את המציאות הלא נעימה הזאת. 

אני מאמינה שכולנו בעצם שמאנים, יש לנו אפשרות להתחבר אל עולם הרוח ועולם הדמיון ולהביא משם את מה שאנחנו זקוקים לו כדי לרפא את חיינו, לשם כך צריך רק גירוי קטן, ובמקרה שלנו זוהי הכתיבה".  
על פי הניאו פסיכולוגיה, מסבירה רזיה, עלינו להמיר את הצורך ברצון, ולהפוך אותו לכלי החיים העיקרי שלנו.
"המטרה היא להגיע למצב, שבו אני חווה את האושר כמצב בסיסי ואת המציאות כיש. יש לי הכל, ועכשיו אני רוצה את זה ואת זה. וכשאדם מקרין החוצה את היש הוא מקבל בחזרה את היש. כי שם, בחוץ, אין כלום. הכל זה מה שאנחנו משליכים וחוזר אלינו. הכל סובייקטיבי. והלימוד הוא להשתמש בחלק ההגיוני של המוח ולראות בכל מצב רק את החיובי. אפילו כשמדובר במחלה, או בקושי אחר, שרק בדיעבד אתה מבין מדוע זה היה לטובתך. 

כשתרנגולת מסתובבת בחצר מלאה גרוטאות, ומסמרים, וחצץ, ושברי זכוכית,  היא אוכלת רק את הזירעונים, שמפוזרים  ביניהם, ואנחנו לומדים להיות התרנגולת הזאת.

אנשים חושבים שהאושר, כמו הכתיבה, מחכה לרגע של השראה. לרגע גורלי. ובעצם, האושר וגם ההשראה הם פרי של החלטה. כאשר אנחנו לומדים להחליט שאנחנו מאושרים, אנחנו צובעים את העולם בצבעים שלנו. זה לא העולם שמשתנה, זו נקודת המבט שלנו שמשתנה. ואז, במקום להאיר את הזולת כדי לקבל בחזרה, אנחנו מאירים את עצמנו ומוצאים שאנחנו עשירים, מאושרים ובעלי היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר, שהיא נתינה ללא תנאי".

לכתבה הבאה